אילו עצים מוגנים בישראל? הרשימה המעודכנת

שלוש שכבות של הגנה

כשאומרים "עץ מוגן", מתכוונים בדרך כלל לאחד משלושה דברים:

1. אילן מוגן. פקודת היערות מגדירה במפורש שני מינים כאלה: עץ זית ועץ חרוב. הם מוגנים בכל גודל, גם שתיל קטן. בנוסף, השר רשאי להכריז בצו על מינים נוספים.
2. עץ בוגר. כל עץ, מכל מין, שגובהו 2 מטר לפחות וקוטר הגזע שלו בגובה 1.30 מטר הוא 10 ס״מ לפחות. במגרש שייעודו מגורים הסף הוא 20 ס״מ. ההגדרה הזו מכסה כמעט כל עץ גדול בחצר. ראו מה זה עץ בוגר.
3. ערכי טבע ושטחים מוגנים. דום מצרי, למשל, הוא ערך טבע מוגן בסכנת הכחדה. בשמורות טבע ובגנים לאומיים אחראית רשות הטבע והגנים.

את כל אלה אסור לכרות או להעתיק בלי רישיון מפקיד היערות.

למה דווקא זית וחרוב

הזית והחרוב הם עצים מקומיים, עתיקים וחשובים בנוף ובתרבות של הארץ. הם גם עמידים מאוד ויכולים לחיות מאות שנים. לכן החוק הגן עליהם בלי קשר לגודל, כדי שלא ייכרתו כשהם עוד צעירים.

הרשימה מ־1997: למה היא מבלבלת

אם תחפשו "רשימת עצים מוגנים", תמצאו רשימה של 66 מינים: אורן, ברוש, אקליפטוס, אלון, אלה, פיקוס השדרות, שקמה, תאנה, תמר ועוד. הרשימה הזו באה מ"צו היערות (אכרזה על אילנות מוגנים)" משנת 1997.

לצו הייתה תקופת תוקף ברורה: עשרים שנה מיום תחילתו, כלומר עד 2017. לא מצאנו צו שהאריך אותו. לפי המידע המעודכן באתר כל זכות, האילנות המוגנים כיום הם הזית והחרוב.

בפועל ההבדל קטן. רוב העצים שהיו ברשימה, כמו אורן, אקליפטוס, פיקוס ושקמה, גדלים מהר לממדים של עץ בוגר. לכן גם היום צריך רישיון כדי לכרות אותם. ההבדל מורגש בעיקר בעצים צעירים ודקים.

עצים לשימור בתוכניות ובערים

חוץ מהחוק הארצי, יש עוד שתי שכבות שכדאי להכיר:

• תוכניות בנייה. תוכנית שחלה על מגרש יכולה לסמן עצים מסוימים לשימור.
• רשימות עירוניות. ערים רבות ממפות עצים ותיקים ובעלי ערך, ומגינות עליהם במיוחד.

הבודק שלנו לא מכיר את הרשימות האלה. אם העץ ותיק במיוחד או בולט בנוף, כדאי לברר מול הרשות לפני שמתכננים משהו.

רוצים לכרות עץ מוגן?

זה אפשרי, אבל רק עם רישיון. לפעמים פקיד היערות יאשר העתקה ולא כריתה. בזית זה פתרון מצוין, כי זית נקלט טוב אחרי העתקה. את ההליך המלא תמצאו במדריך איך מוציאים רישיון כריתה. לבדיקה מהירה של העץ שלכם, נסו את הבודק "מותר לכרות?".